<h1>ראבי"ה סימן תתקט"ז</h1>
<h2>דף מג.</h2>
נשאלתי ראובן שתקף שמעון לדין וטען ראובן זקוקים שלחתי על ידך ממדינ' הים קשורים בארנקי אבל לא היה קשר משונה וכשחזרתי תבעתיך מעותיי ואמרת שהלוית אותם לגוי מפני אחריות הדרך ועתה תן לי הריוח המגיע לחלקי כי הקרן פרעת לי, והשיב שמעון לא נדרתי לך שום ריוח אך בחזירתך דחיתיו בדברים. ופסקו הדיינים ששמעון חייב ליתן לו חלקו בריוח. ואני יואל הלוי אין נ"ל אחרי שלא היה בארנקי קשר משונה שמעון הנפקד מותר להשתמש במעות שבתוכן (וקיימא) [דקיי"ל] לן כר' יהודה דאמר חנווני כשולחני וכרב נחמן דפטור מאונסין דווק' כל זמן [שלא] (ש)נשתמש בהן אבל בגניבה ואבידה חייב, כדמפ' בגמר' בההיא הנאה דאי מתרמי ליה זבינת' דאית ביה רווחא וזבין בהו הוי עלייהו שומר שכר, ותנא בא"י קאי שרוב עוסקם בשדות ולא במעות לקנות תבואה ופירות ודברים הצריכים למכור בחנות, ושמעון זה אינו דינו בזמן הזה כבעל הבית אלא כחנווני משום שאין לנו שדות ועסקינ' במעות להלוות בריבית ולקנות ולעשות סחורה ולהשתכר כי היכי דלא מיכל' קרנא. ומורי רבינו יצחק בר' מרדכי כתב בתוספת' בשם רבי' יב"א נל"ר כמו שמצא בתוספת(') אחרי' דעכשיו בזמן הזה שכל משא ומתן שלנו הוו במעות דלא גרעי' מחנווני עכ"ל וזה סעד לדבריי. (ושמעתי) [ושמעון] זה אחרי שנשתמש בהן שלקחן מן הארנקי נעשה שואל עליהם וחייב אף באונס, ותדע דא"ל רב הונא לרב נחמן אי שואל לא הוי שומר שכר לא הוי וכו', אלמא היכא דחייב באונסין קרי ליה שואל (ו)לרב הונ' ולרב נחמן נמי לבתר דנשתמש בהן. והשת' אם הוה מלוה על משכון לגוי לא מיקרי פושע כמו גבי שולחני וחנווני שאין נותנין באמנה ואם מאמינין לישראל מאמינין ואיכ' למימר על תנאי זה נתן לו המפקיד רשות להשתמש ולהרויח לעצמו ואח"כ יחזור לו פקדונו הקרן והריוח יעכב לעצמו השולחני והחנווני ופשיט' דמפקיד אין לו ריוח כלום, והשתא ששמעון הלוה לגוי באמנה פושע הוי אע"ג דמתחייב באונסין, אדעת' דהכי לא מסרן בידו משום דהוי (כתוב מכמי) [כתוא מכמר], ודמי להא דאמרי' בהמפקיד [ל"ה ע"א] ההוא דאפקיד כיפי גבי חבריה ולא ידע היכי אותבינהו דא"ל רב נחמן כל לא ידענא פשיעות' היא זיל שלים לא שלים ואגבו רב נחמן לאפדנ' מיניה לסוף אישתכח כיפי ואייקר ואמר רב נחמן אדרי כיפי דאייקור ובעא רבא למפרך מדאמרי' במתני' שהכפל נותן הגנב לנפקד וכיפי דאוקיר והוא הריוח דמי לכפל ומשני מתני' כיון דשילם ליה ולא אטרחיה לבי' דינ' ולא רצה לעמוד בשבועתו כדמפ' רבא בהגוזל קמא [ק"ח ע"א] גבי תבעוהו בעלים לשומר(ו) ונשבע ושילם ואח"כ הוכר הגנב ואמר רבא דמשלם למי שהפקדון אצלו אהכי זוכי בכפל, וטעמ' כדמפ' (ר"י) [בריש] פ' המפקיד [ל"ד ע"א] נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשל(י)מני הרי (פרה) [פרתי] קנוייה לך מעכשיו, ואסיקנ' שבחא דממילא כגון גיזות וולדות דהיינו מגופה לא מיקני, שבחא דאתי מעלמ' כגון כפל עביד אינש דמקני, וכיפי דאייקור שבחא דמעלמ' וכי שילם מקני לנפקד. והכי נמי אם כשחזר ראובן המפקיד ותבע מעותיו משמעון וקדם ושילם זכה הנפקד בריב[י]ת כדין שואל דכל הנאה שלו [הואיל ונעשה שואל עלייהו דקיי"ל כרב זביד בפ' המפקיד [שם] דאמר שואל עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו] בדיבור(ו) בעלמא שהיה אומר הריני משלם לא מקני ליה כפילו ותני' כוותי', ואפי' לר' יוסי דאמר [ל"ה ע"ב] כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה, התם טעמ' (ולא) [שלא] שילם אבל הכ' ששילם מודה להן, דא"ר יוחנן [ל"ז ע"א] מודה היה ר' יוסי בראשונה שכבר שילם. והכא כיון שאמר שמעון הריני משלם בין יפרע בין לא יפרע לא זכה בריבית וריבית הוא שבחא דמעלמא אתי כמו כפל. ויש לדמות זה המעשה למפקיד אצל חבירו בהמה או כלים דפשעו ונגנבו דאם הוא שומר חנם כמו כיפי דאפקיד דהווה שומר חנם וכ(א)ן שומר שכר כיון שאמר הריני משלם ונמצא הגנב קונה הנפקד הכפל היכא דלא אטרחיה לבי דינא ואם הוא שואל וקדם ושילם קונה הכפל נמי, הואיל ששמעון בלקיחת מעות מן הארנקי נעשה שואל עליה ופשע שהקיפם לגוי בריבית לא מיקנו לידו הריבית אלא א"כ קדם ושילם, דמה לי אם הפקיד בידו בהמה ופשע והניחה לשומר שהוחזק כפרן וטען השומר נגנבה ממני ונמצא שהוא עצמו גנבו דהיינו טוען טענת גנב דמשלם כפל אם נטלם השומר הראשון נקנה לו כפל ואם לאו הכפל למפקיד הכא נמי שהפקיד מעותיו אצלו ופשע ומסרם לגוי בריבית והוא פשיעה צריך שיקדים לשלם כאשר כתבנו לעיל. ואם תאמר מאחר שברשותו היה משתמש היה יכול למוסרם לגוי, הכא נמי שואל בהמה ברשותיה אפ"ה אמרינ' דצריך לשלם. ומה שפסקו הדיינין [לשמעון] לשלם מחצית הריוח (לשמעון) ליתה, דלא שייך ליתן מחצית הריוח אלא היכא דבעל המעות עשאו שליח כדי להרויח במעותיו מה שאין כן בפקדון. וכללא דמילת' היכא דגילה דעתו לשליח שנתן לו מעותיו כדי להרויח (האשה לומר) בהא שייך למימר דאית ליה לבעל המעות חלק אע"פ ששינה השליח, כדאמרי' בפרק הגוזל קמ' [ק"א ע"א] האומר לשלוחו אם פחתו פיחתו לו ואם הוסיפו הוסיפו לאמצע ותני' אידך הוסיפו לו ומשני ר' אליעזר כאן לסחורה כאן לאכילה, ובירושלמ' פרק הגוזל [פ"ט ה"ה] מפרש א"ר נסה שעשה שליחותו שקיים נתכווין המוכר לזכות לבעל המעות, לא קיים שליחותו לא נתכווין המוכר לזכות אלא ללוקח, ולמה הוא חולק עמו הואיל ובאתה לו מתחת ידו, פי' שעל ידי מעותיו הרויח. ובמסכת דמאי [פ"ו מי"ב] פי' תני עם הארץ שאמר (להם) [לחבר] קח לי אגודה ירק או קלוסקא אחת לוקח סתם ופטור ואם אמר זו שלי וזו של חברי חייב לעשר, וגרסי' בירושלמי' [שם ה"ח] מתני' דר' יוסי היא, ונ"ל פי' היינו ר' יוסי דאמר בפ' בכל מערבין הלכה מתנה אדם בגמ' [ל"ז ע"ב] והתניא עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודה ירק וכו' אוכל ואין צריך לעשר דברי ר' יוסי וטעמ' דיש ברירה שמה שנותן לעם הארץ שלו ומה שמעכ' החבר צריך לעשר, [ו]שקיל וטרי' בגמ' ירושלמ' אלא כך אנו קיימין כסתם, ר' יהודה אומר לא נתכוין מוכר לזכות אלא ללוקח, שהוא החבר חייב לעשר, ור' יוסי סבר לבעל הבית נתכווין לזכות, ואם נתן לו מנה אחת יתירה ר' יהודא אומר ללוקח ר' יוסי אומר לשניהם. מיחלפא שיטתי' תמן אמר לא נתכווין אלא לבעל המעות וכה אמר הכין כאן מעו' של זה ורגלים של זה שניהם חולק'. והשתא יש לנו להשוות הירושלמ' והבבלי בפ' אלמנה ניזונית [כתובות צ"ח ע"ב] דאייתי התם דבדבר שיש לו קיצבה חולקין ובשאין לו קצבה הכל לבעל המעות, והשת' מתני' [שם צ"ח ע"א] אלמנה שמכרה שוה מאתי' [במנה] או של מנה במאתי' מקח טעות היה בדבר ומשום הכי אמרי' הכל לבעל המעות, זהו דבר שאין לו קצבה, קרקע שאין לו א[ו]נאה, ובירושלמי [כתובות פי"א ה"ד] מקשי' ואין סופו לחזור תיפתר שהוקיר המקח, דא"ל אי ניחא לך קביל ואי לא אהדר' ניהליה, ובדבר שיש לו קצבה ומעצ' (טעם) [טעה] והוסיף מזלא דתרווייהו, ועוד כדמפ' בירושלמ' [דמאי שם] מעות של זה ורגלים של זה, ובדבר שאין לו קצבה מה שטעה וזלזל זה בא מחמת המקח שלא הי' בקי בשויו ולכך הוסיף בשויו ומזל דבעל המקח גרם. וכל הני ראייתינו עשאו שלוחי' לקנות כגון הא דהוסיפו לו מנה יתירה ולמכור כגון אלמנה שהיא מוכרת נכסי יתומים והיא שלוחם למכור בכל הני שייך שגם השליח ירויח בדבר, אבל בדבר שלא עשאו שליח כי אם להוליכו, כי האי גוונ' שלא בשליחותו וברשותו הרויח, אין לו לבעל המעות כלום, כדאמרי' במעות מותרי' ישתמש בהן ולא קאמר אם הרויח חולקי', ודווק' אם שילם שמעון הקרן כאשר כתבנו. ואם רוצה שמעון לתת שום דבר מעצמו לראובן אין בו משום ריבית דאין זו ריבית הבאה מלוה למלוה דהא שלא בתורת הלואה ולא בתורת מקח נתן לו מעותיו דנימ' שכר מעותיו עומד ונוטל כי בפקדון נתנה לו, לא שייך למימר קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע אלא היכא דהתנה להיות רחוק להפסד וקרוב לשכר. אבי מורי. ואני אבי העזרי כתבתי גם אני תשובתי על זה בסימן [תתקנ"ז].
